סן סולפיס וקו הוורדים
מאת ריצ’ארד בן ישי | מאמרים
תמצית: הרומן של דן בראון, “הצופן של דה וינצ’י” היה להיט ענקי ברחבי העולם. בצרפת בלבד נמכרו 2.3 מיליון עותקים! הרומן המרתק הזה התבסס על כמה עובדות של ממש, מקצתן ידועות לכל ומקצתן חדשות. חלק מהספר מתמקד בכנסייה פריסאית, סן סולפיס, ברובע סן ג’רמיין בעיר (ראה איור 1, איור 2 ואיור 3). דן בראון מזכיר “קו ורדים” בכנסייה, שלכאורה שמשה להסתרת המפתח לגביע הקדוש. שורה זו אכן קיימת בכנסייה אם כי הסיפור הבנוי סביבה ברומן הוא יציר דמיונו של דן בראון.
נמשכתי לכנסיית סן סולפיס השקטה, ברובע סן ג’רמיין שבפריס, הודות לתיאורה ברומן. במהלך ביקורי הקצר, איתרע מזלי ופגשתי את האב רומנה, הכומר המקומי, ודנתי עמו בהיבטי הרומן הקשורים בכנסייה. הוא הבטיח לי שמעטות העובדות המוזכרות בספר שאכן נכונות. סיפורה האמיתי של סן סולפיס מתואר להלן.
ההיבט האנרגטי של הכנסייה
עקב זמני המוגבל, מיפוי האנרגיה בכנסייה היה בעל אופי ראשוני (ראה איור 4). ואולם, התכנון הבסיסי שקיים בכנסיות אחרות שימש גם לבניין זה. למשל, ישנו בקע ונחל תת-קרקעי (בקע רטוב) שעוברים מתחת למרכז הכנסייה. שילוב זה של רכיבים גיאולוגיים קיים כמעט בכל הכנסיות על מנת להגביר ולהפיץ את האנרגיה של הכנסייה למקומות אחרים בסביבה. עומק המים בכניסה הוא 13 מטרים. ישנה ירידה במפלס ל-43 מטרים בקצה הכנסייה, בקפלה של הבתולה, וצורה זו המים תמיד זורמים בכיוון הנכון. זהו הנחל היחיד שמתחת לכנסייה זו, בניגוד לכנסיות אחרות שבהן ביקרתי ואשר גם מתחת לעמודיהן זורמות רשתות מים.
הרשתות האלקטרומגנטיות, קארי והארטמן, ניצבות בדיוק מתחת לעמודים.
מבחינה אנרגטית, התברר לי שהכנסייה הזו מתנהגת כמו כל האחרות שבהן ביקרתי: רמת האנרגיה עולה ככל שמתקדמים לכיוון ירכתי הבניין. האנרגיה נמדדה בעזרת מטוטלת וגרף ובעזרת הרגישות של גופי. התוצאות מתוארות באיור 5.
אודות הכנסייה
הכנסייה הנוכחית היא הבניין השני, שהוקם מעל כנסייה עתיקה. הכנסייה הראשונה נבנתה עוד במאה ה-13. במהלך השנים, עד 1631, נוספו לכנסייה תוספות שונות. הבניין החדש החל ב-1646 והושלם ב-1789. איור 6 מדגים את תהליך הבנייה במשך השנים. הכנסייה, שהיום היא אי של שלווה, ידעה את תהפוכות ההיסטוריה. היא שימשה מקום מקלט למלכים ומלכות, לרובספייר ולנפוליאון בונרפרטה. גברים ונשים הידועים בקדושתם ביקרו במקום זה. הכנסייה שימשה מרכז רוחני פעיל במאות ה-16 וה-17.
הגנומון
ברומן שלו, דן בראון מתייחס אל השורה בשם “קו הוורדים”, כאל הקו המרכזי של פריס, ומציין שהכנסייה נבנתה באתר של כת פגאנית עתיקה ומיקומה הוא הציר המיסטי של פריס. אין בכך שמץ של אמת.
מפתק שתלוי בכנסייה: “בניגוד לטענות דמיוניות שהובאו ברומן רב-מכר לאחרונה זה [הקו ברצפה] אינו שריד למקדש פגאני. לא היה קיים מקדש כזה כאן. הוא מעולם לא היה קרוי קו הוורדים. הוא אינו תואם את הקו שעובר במרכז המצפה של פריס, המשמש כנקודת התייחסות למפות שבהן קווי האורך נמדדים במעלות ממזרח או ממערב לפריס. אנא שימו לב כי האותיות P ו-S בחלונות העגולים הקטנים בשני קצוות הקטע הרוחבי מתייחסות אל פיטר וסולפיס, הקדושים ששומרים על הכנסייה, ולא ל”פריורי של ציון” דמיונית.”
הקו המציין הזה, או הגנומון, הוא כלי מדידה פשוט שנוצר ב-1727 לבקשת מר לאנה דה גרסי, הכומר של סן סולפיס. הכומר אכן רצה לדעת בדיוק את נקודת ההשוואה במארס ובעזרתה את יום ראשון של פסחא. כלומר, יום הראשון שבא לאחר הירח המלא ביום השוויון האביבי. הוא ביקש:
- שיעמידו עמוד שיש לבן בגובה 10.72 מטר (ראה איור 7)
- שיכניסו קו אמצע עשוי נחושת, מדרום לצפון (ראה איור 8)
- שיבנו מערכת עדשות בחלון הדרומי שתטיל קרן אור על קו הנחושת.
המערכת נועדה לקבוע כמה פרמטרים אסטרונומיים חשובים נוספים:
- ציר הסיבוב של כדור הארץ יחסית להקפתו סביב השמש
- לדעת אם הירח אינו גורם שינוי בציר כדור הארץ
- לוודא שטמפרטורת האוויר אינה משפיעה על גובה השמש בנקודת השוויון החורפית
- מהו היום שבו כדור הארץ קרוב ביותר לשמש
- לגלות את ההפרש שבין הזמן הממוצע המופיע על שעונים והזמן האמיתי המצויין על ידי מעבר השמש על גבי הקו שברצפה.
עקרונות בסיסיים (איור 9)
קרני השמש עוברות מבעד לעדשות הממוקמות בחלון הדרומי הגבוה. הקרניים מתמקדות ברצפת הכנסייה ויוצרות מעגל אור שנע ממערב למזרח עם השמש. כאשר המעגל נוגע בקו הנחושת, השעה 12 בצהריים בדיוק בפריס, או בערך 12:50 זמן רשמי, כיוון שהזמן הרשמי מקדים את השמש בשעה ופריס נמצאת ממזרח לקו גריניץ’.
על פי העונות, השמש נמצאת יותר או פחות גבוה מעל לאופק. בהתאם לכך, נקודת האור נעה לאורך הקו וממוקמת בנקודות שונות, בהתאם לעונה ולתקופה שבעונה. לפיכך, נקודת האור נמצאת מעל לוחית השיש (איור 10) – באגף הדרומי של הכנסייה – במהלך השוויון בקיצי, עד לעמוד השיש הלבן (איור 11) במהלך השוויון החורפי. במהלך השוויון האביבי והסתווי, השמש זורחת על לוחית מתכת הממוקמת ליד שער הכניסה להוסטל.